אשמה נמצאת אצל כל אמא שאני פוגשת.
אם תשאלו אותי היא מובנית בתוך האמהות. כמו, שאני תמיד צוחקת , בלידה יוצא תינוק ולחלל שנשאר נכנסת אשמה.
האשמה תלווה אותנו לאורך כל חיינו כאמהות. כמו שאמא שלי כבר יודעת, לא משנה למה – היא תמיד אשמה, כי בגללה אני כאן בעולם. 
אשמה היא רגש כמו כל הרגשות ויש לה תפקיד. האשמה היא סוג של הענשה עצמית ובמקום להעניש את עצמנו אני מציעה – בואו נקבל את האשמה ונסתכל עליה כעל מגדלור. הרגשות שלנו תפקידם לסמן לנו משהו והאשמה אומרת לנו "משהו לא מרגיש נכון", "אני יכולה טוב יותר", "אני מבינה שמשהו לא עובד" ,"איך אפשר לתקן?".
בדיוק כמו תמרור היא אומרת לנו לעצור. היא מראה לנו, שהלב שלנו במקום הנכון , שמשהו לא מרגיש לנו מדוייק בנושא מסויים וצריך לחשוב, היא מראה לנו שאנחנו בהקשבה לילד שלנו ולעצמנו. האשמה, היא חלק מתהליך הצמיחה שלנו כהורים.
אני רוצה להתייחס לאשמה בעזרת התבוננות עצמית מכמה היבטים:
האם את חשה אשמה בגלל תחושת הבטן והערכים ההורים שלך או בשל הביקורת של הסביבה- את מכירה הכי טוב את התינוק שלך ואת עצמך. אז, אל תרגישי אשמה לפי אני מאמין של מישהו אחר. יש מגוון רחב של סגנונות הוריים.אשמה בדיעבד- ההורות היא תהליך למידה אינסופי. אנחנו בלמידה מתמדת ואין צורך להכות על חטא אלא, להסתכל על עצמנו בחמלה. ולחשוב איך אפשר ביחד לצמוח מהנקודה הנוכחית.האם את פשוט עמוסה?האם זו אשמה מתוך כוונה להיות "מושלמת". האם הסטנדרטים שהצבת לעצמך הגיוניים. חשוב לזכור – אין הורה מושלם וכולנו אנושיים. דווקא מתוך רגעי משבר ( אם המשבר מוחזק וישנה סביבה תומכת ומיטיבה) ישנה צמיחה.האם את צריכה לחוש אשמה על משהו נקודתי או להבין, שהקושי רגעי ונקודתי ולא ישאיר משקעים. לפעמים סיטואציה שבעינינו קשה , לא נחוות באותה צורה אצל הילד .אחרי שניסינו להבין מאיפה האשמה הגיעה נשאל את עצמנו – מה אפשר לשנות? האם זו תקופה עמוסה? האם אני עוברת שינויים רבים בבת אחת? האם אני צריכה רגע משהו שימלא אותי? האם זה הדבר הנכון עבורי ועבור ילדי?
אז בפעם הבאה שאת מרגישה אשמה קבלי אותה באהבה וחמלה. תנסי להתבונן מה היא באה לומר לך. ואם את צריכה עזרה מוזמנת להתייעץ
